יש מלנכוליה מכשפת בעיר האפורה והגשומה הזו היום.
יש ניחוח בדידות מבורכת באוויר המקפיא, שכל משובו סוטר לך על פנייך ללא רחמים.
יש קסם אורבני כל כך מהמם ביום החורפי הזה שמתחשק לך לעצור הכל, להצמיד חזך אל הבטון הקר והרטוב של המדרכות הפרוצות, להצמיד את אוזנך אל האספלט ולשמוע את הלמות הפרסות של המכוניות בכביש...
משהו ישן וחם בניגוד בין האפור של החוץ, לבין הנורות הנדלקות בחלונות הבתים, אורות מחורצים בתריסים..
משהו שעוטף אותך, מנחם ומחבק...החורף הזה. החורף הזה מלא נחמה.מלא חמלה.
הוא קורא לך, מתדפק על חלונות נפשך, בתיפוף ענפים ברוח, בנקישת טיפות הגשם, קורא לך לצאת אליו.
ובא לך לפרוץ החוצה, לפתוח את דלתות ביתך ולהכניסו פנימה, שיסובב את כל האבק הישן של היומיום הכבד שלך מרצפתך, מרהיטיך, מעיניך... ואתה תתמסר לו, למגע אצבעותיו החלקות על עורך, על ריאותיך...
החורף הזה - כמה יפה הוא.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה