גולם

לפעמים גם אהבות מתות.
ורק הגעגועים למה שהיינו פעם, כשאהבנו, מעופפים כמו מוזות במרחבים האינסופיים של הנשמות.
והזכרונות, כמו מלאכי השרת, מבדילים בין שמיים ומים.
ולפעמים הקו מטשטש, ואתה לא יודע עוד איפה נגמר הרקיע ואיפה מתחילים המים, או ההיפך.
ואתה כותב לאהבה שלך "אמת" על המצח, ומחיה אותה. והנה היא נמצאת בעולם.
קליפה ריקה של משהו שהעלית מן האוב, קיימת לצידך.
אבל לפעמים אהבות פשוט מתות.
במיוחד אחרי שאתה כותב להן את האמת על המצח.
אמת.
מת.