דיכאון

איך יש רגעים שהכל מתבהר. במקומות הכי בנאליים מסתתרים מלאכי השרת. אתה פותח את דלת השירותים במשרד ומגלה שכל המסדרון מוצף באור שמש זהוב אדמדם, הקירות כאילו עולים באש, ואתה הולך לקראת שמש זורחת ענקית ומדממת שמסתכלת היישר אלייך דרך קיר שכולו זכוכית. אתה מגלה את אלוהים, מרגיש אותו נכנס דרך הרשתית, מגרד בנחיריים, שורף בגרון, מאיץ את הלב, פועם ברקות. פתאום הכל מובן. הכל בהיר.
ולפעמים חיים שלמים אתה לא מבין.
חיים שלמים אתה חי, ולא רואה.
השמש לא מאירה על כולנו, בדיוק כמו שהשמיים אינם מכסים על כולם.
איך זה?