כשאנחנו שוב נשכב על הדשא, ונסתכל על העננים מעל, ונראה דרקון, או צמר גפן, או גמל שמן עם דבשות,והילדה תשאל אותי "איך העננים עפים, ואין להם כנפיים?" אני אסביר לה מזה חופש, ומהי אהבה.
ואיך שניהם נותנים לך כנפיים.
וכשהיא תשאל אותי איפה נגמרים השמיים, אני אגיד לה שאין להם סוף, כמו ליופיים של הדברים הפשוטים.
כמו חופש, ואהבה.
וכשנראה ציפורים נודדות, והיא תשאל אותי לאן הן עפות ומתי הן תחזורנה, אני חושבת שלא אדע לענות.
אני לא הייתי חוזרת.
יש רק שתי מלים בשפתן של הציפורים הנודדות. אחת המקבילה ל"שמיים", והשניה לכל שאר הדברים.
אנחנו לא שונים בהרבה.
גם אצלנו הכל מסתכם בשתי מילים בלבד- אהבה ('שמיים'), וחופש ('כל שאר הדברים').
הילדה עוד שואלת שאלות, אני כבר מזמן לא.
יש לי כל-כך הרבה מה ללמוד ממנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה