וריאציות על יואל הופמן

ראינו היום הומלס קורא עיתון בכיכר מסריק.
ואז פתאום תפס ראשו בידיו והתחיל לבכות. נשא עיניו לשמיים ושאל "איך?"
ואנחנו הנחנו לעצמנו שבוודאי גילה את משמעות החיים. ככה- מגזיר עיתון. דברים קורים.
והרי לא יכול בנאדם להבין פתאום את משמעות החיים ולא לבכות.
ואנחנו עמדנו כמה מטרים ממנו עם המצלמה שלנו, ולא יכולנו להביא את עצמנו לצלם אותו.
רגע של התגלות אלוהית; כיכר מסריק, עיתון, הומלס, משמעות החיים, ובכי מר. הרי יהיה זה חילול אם תהיה ידנו קלה על כפתור המצלמה כמו על הדק.
עמדנו והבטנו בו, וליבנו נשבר.
והוא רק טמן פניו בכפות ידיו, וניענע ראשו קדימה ואחורה ושאל "איך? איך? איך?"
ואנחנו פחדנו להתקרב.
הרי הבנה שכזו היא כמו נשורת גרעינית. ואם גם אנחנו, ידבק בנו החולי הזה, ואז גם אנחנו פתאום נתפקח ונבין?
מה לנו ולמשמעויות? מה לנו ולחיים?
והמשכנו ללכת.