He's my man

ראיתי עכשיו את הסרט של ליאונרד כהן "I'm your man".

משפט אחד שהוא אמר תפס אותי ומסרב לעזוב. הגדרה שלא מתיימרת להגדיר, לאהבה הכי טהורה שלא מתיימרת להיות אהבה.

הפשטות של האלוהות באנשים המוארים שביננו.

היא סיפר על יחסיו עם הזן מאסטר והמורה הרוחני שלו, רושי. על חוויותיו כנזיר בודהיסטי וכו'.

והוא אמר (תסלחו לי על התרגום החופשי): "רושי אמר: אני לא יפני, ואתה לא יהודי.רושי לא זן-מסטר, ולאונרד לא תלמיד זן. גרסאות אחרות של עצמנו יכולות להתעורר, שהן מעניינות יותר. וכך הוא נהיה חלק מחיי, וחבר 'עמוק' במובן האמיתי של חברות. מישהו שבאמת היה לו איכפת מ... או לא היה איכפת לו, אני לא לגמרי בטוח איזה מהם זה; או לגמרי לא היה לו איכפת לגבי מי שהייתי, ולכן מי שהייתי החל להצטמק. וככל שהייתי פחות ממי שהייתי, הרגשתי יותר טוב".

אם אמצא מישהו שבכנות לא יהיה לו איכפת מי אני, ולהיפך, אני משערת שאו שזו תהיה אהבת חיי (הן במובן הרומנטי והן במובן האפלטוני), או שזה יהיה הייאוש הכי תהומי שאחווה בחיי.

למען האמת, אני לא יודעת אם האנשים שואפים להכרה במי שהם באמת, או לשיתוף פעולה מירבי בהצגות שהם מעלים...?

למה יש יותר ערך? להתמודדות היומיומית עם האמת שלי, עם היותי מי שאני באמת? או ההתמודדות היומיומית עם מה שאני לא, או עם מה שאני מנסה להיות?

אותו כהן, אגב, אמר "Act the way you'd like to be and soon you'll be the way you act"...

ובאותו נושא בדיוק, הבהגוואד גיטה אומר "Man is made by his belief. As he believes, so he is".

זה בסיסי ונכון. בסופו של דבר כל אדם הוא מה שהוא מאמין שהוא, ולצורך העניין זה לא משנה מה הוא באמת, כי האמונה שלנו במשהו היא האמת היחידה הקיימת שנגישה לתודעה שלנו, עד שנשתכנע אחרת.

(יש גם תיאוריה בפסיכולוגיה של בחור שנקרא קולי, אם זכרוני אינו מטעה אותי....בכל זאת,לימודי הפסיכולוגיה שלי היו לפני שנים רבות :-). אז קולי (נניח) גורס ש"אדם הוא מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא". נשמע מסובך? במילים פשוטות זה אומר שכולם חיים בסרט.)

אז מזה אהבה, או חברות אמיתית (שזה בגדול הינו הך)?

זה לקבל את האדם האהוב כמו שהוא בדיוק, על כל פגמיו, שגעונותיו וכיו"ב ולהשלים עם האי-שלמות שבשלם, או האם אהבה אמיתית היא בעצם להתעלם עד כמה שאפשר מכל הנ"ל ולהתייחס רק לתמצית ההוויה הגרעינית של מושא אהבתינו...? אולי זה קצת מדי פלספני...

בכל מקרה, אני מקווה שלא אחיה את חיי מבלי להבין...

ואם כבר אנחנו בכהן, יש משהו שכבר מזמן רציתי לעלות לפה.

שיר מתוך קובץ השירים האחרון שלו שייצא לאור (למיטב ידיעתי בכל אופן), כי זה אחד השירים הקסומים ביותר בעיני.

His Master's Voice

After listening to Mozart
(which I often did)

I would always

Carry a piano

Up and down

Mt. Baldy

And I don't mean

A keyboard

I mean a full-sized

Grand piano

Made of cement

Now that I am dying
I don't regret

A single step

(from "Book of longing")