יש הרבה שירי אהבה שהייתי מקדישה לך, אהבתי הישנה.
כל-כך הרבה, שהם מאבדים כל משמעות.
יש הרבה מילים שהייתי צריכה להגיד לך.
כל-כך הרבה שהן אזלו לי.
יש הרבה זכרונות שהייתי צריכה לשכוח,
והרבה כאב שהייתי צריכה לזכור.
ובכל זאת, שנים עברו מאז היית אתה ואני הייתי אני,
ועוד הרבה שנים יעברו עד שנוכל להיות שוב מי שהיינו פעם.
ההיסטוריה חוזרת. הכל חוזר על עצמו, וגם הגעגוע שלנו.
אתה אומר שאני כמו השושנה ואתה הנסיך קטן,
ואני לא אומרת כלום.
אתה אומר שאני השמש ואתה איקרוס,
ואני לא אומרת כלום.
אתה אומר שאתה כמו פנלופה ואני אודיסאוס, ואתה תחכה,
ואני לא אומרת כלום.
אתה אומר שאני השכינה ואתה שלמה,
ואני לא אומרת כלום.
אתה אומר לי שאתה אוהב אותי,
ואני לא אומרת כלום.
אני לא יכולה להבטיח כלום, מלבד מה שאני יכולה להבטיח...
ואני חושבת שכמו כל דבר מבריק שחשבתי, מישהו כבר אמר את זה לפניי, והרבה יותר טוב:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה