כשהייתי צעירה בתל אביב הייתי הולכת להוא עם הדובדבנים בשוק הכרמל, זה שמכר אותם בקילוגרמים, מושיטה יד אל תוך מאות הכדורים הקטנים, כשידיי נצבעות במיץ הסגול הכהה, ואין לי שמחה גדולה יותר מלחבק שקית מלאה דובדבנים בדרכי הביתה.
ועכשיו, אני קונה דובדבנים בסופר בקופסאות פלסטיק סגורות, ולא יכולה להושיט אליהם יד, ולא להתלכך מהמיץ הדביק, ולא לשמוח בדרך הביתה.
וזו תמצית חיי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה