לעולם יש סוף.
גבולות הזיכרון נתחמים על ידי מכולת פח דהויה. הייתי אומרת שהיא באמצע שום-מקום,
אבל האמת שהיא בסוף העולם, אחרי ששום-מקום נגמר.
וזה מפתיע לחשוב (ואולי בעצם לא ממש) שגם שם חיים אנשים המתעסקים בענייני היום יום שלהם ואפילו לא יודעים
שהם חיים בקצה העולם, על קו הסוף.
או שאולי הם יודעים, אבל משם - לאן יש כבר ללכת..?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה