ביליתי את היום בצפייה ברכבות חולפות.
לא ממש במכוון, אבל כך יצא...
אפשר ללמוד הרבה מאנשים שמחכים בתחנות. אפשר ללמוד הרבה על הדרכים שמביאות אותם, או לוקחות אותם הלאה.
יש ברכבות משהו נוסטלגי, נוטע תקווה ומרוחק.
בשבילי היום הזה היה סוג של מטפורה לחיים שלי.
יש לי סבלנות.
שנים אני יכולה לחכות, בסבלנות ובכמיהה, למשהו שלא יגיע לעולם.
שנים אני יכולה לחיות באמונה שלמה שאני בתחנה הנכונה, ומחכה לרכבת הנכונה, שתיקח אותי סוף סוף למקום הנכון לי.
אבל התחנה היא אותה תחנה, ואני תמיד אני, ורק האנשים שבאים והולכים - מתחלפים.
לפעמים מגיע שלב שאתה מפסיק להאמין. פתאום. ברגע אחד - הכל נגמר. כאילו לא היה.
אתה קם, מסובב את הגב למה שיכול היה להיות חיים שלמים, והולך.
גם אני הלכתי.
כרטיס הנסיעה עדיין אצלי בארנק, כמו תזכורת להחלטה. כמו זר כלה שתפסת בטעות בחתונה.
הייתי רוצה לא להיות שם. הייתי רוצה להיות במקום אחר. המרחק ביני לבין מה שאני צריכה להיות כל-כך קצר....
מרחק עליה לרכבת, או מרחק מדרגות נעות. ועדיין - ביליתי חצי יום בתחנת הרכבת, צופה ברכבות באות והולכות.
כמו ההזדמנויות שהיו לי להשתנות.
לא ממש במכוון, אבל כך יצא...
אפשר ללמוד הרבה מאנשים שמחכים בתחנות. אפשר ללמוד הרבה על הדרכים שמביאות אותם, או לוקחות אותם הלאה.
יש ברכבות משהו נוסטלגי, נוטע תקווה ומרוחק.
בשבילי היום הזה היה סוג של מטפורה לחיים שלי.
יש לי סבלנות.
שנים אני יכולה לחכות, בסבלנות ובכמיהה, למשהו שלא יגיע לעולם.
שנים אני יכולה לחיות באמונה שלמה שאני בתחנה הנכונה, ומחכה לרכבת הנכונה, שתיקח אותי סוף סוף למקום הנכון לי.
אבל התחנה היא אותה תחנה, ואני תמיד אני, ורק האנשים שבאים והולכים - מתחלפים.
לפעמים מגיע שלב שאתה מפסיק להאמין. פתאום. ברגע אחד - הכל נגמר. כאילו לא היה.
אתה קם, מסובב את הגב למה שיכול היה להיות חיים שלמים, והולך.
גם אני הלכתי.
כרטיס הנסיעה עדיין אצלי בארנק, כמו תזכורת להחלטה. כמו זר כלה שתפסת בטעות בחתונה.
הייתי רוצה לא להיות שם. הייתי רוצה להיות במקום אחר. המרחק ביני לבין מה שאני צריכה להיות כל-כך קצר....
מרחק עליה לרכבת, או מרחק מדרגות נעות. ועדיין - ביליתי חצי יום בתחנת הרכבת, צופה ברכבות באות והולכות.
כמו ההזדמנויות שהיו לי להשתנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה